<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' תשא</h1>
<h2>דף נ.</h2>
בן אחיה על חלי מעיים, על שהיו כהנים הולכין יחפים על הרצפה, ואוכלים בשר ושותים מים באים לידי חולי מעים, והיה ידע הדין חמר טב למעיה, והדין סמא [למעיא. נחוניא חופר שיחין, שהי' חופר שיחין ומערות, והוה ידע, האי דין כיף מקורר מיא, והאי דין כיף אית] ביה שרברובי ועד (מטיהון) [היכן] שרברבותיה מטיה. אמר ר' אחא ומת בצמא. אמר ר' חנינא מן דימר (דרחמיא) [דרחמנא] ותרן יתותרון בני מעוהי, אלא מאריך רוחי' וגבי דידיה. א"ר אחא כתיב וסביביו נשערה מאוד (תהלים נ'), מדקדק עמהם אפי' כחוט השערה. אמר ר' יונה בר אבין לא מן הטעם הזה, אלא ונורא על כל סביביו (שם פ"ט), על הקרובים יותר מן הרחוקים. מעשה בחסיד אחד, שהיה חופר בורות שיחים ומערות לעוברים ולשבים, פעם אחת בתו עוברות לינשא, שטפה נהר, והוי כל עלמא עלין בעין מנחמותי' ולא קביל עלוי, אתא ר' פנחס בן יאיר לנחמותיה ולא קבל עלוי, אמר הן הוא חסידכם, אמרין ליה כך וכך היה עושה, כך וכך אירע לו, אמר איפשר כיבד את בוראו במים ומקפחו במים, מיד יצאת הברה בעיר באתה בתו של חסיד אית דאמרי בסופתא איתערית, ואית דאמרין מלאך ירד בדמות ר' פנחס והצילה.
